פסק-דין בתיק ע"א 2280/08

השופט נ' הנדל:

1.        סמכותו של בית המשפט לקבוע תנאים במסגרת בקשת רשות לניהול הליך נגד חברה הנמצאת בהליכי פירוק, היא הסוגיה העומדת להכרעה בערעור זה.

התשתית העובדתית

2.        בשנת 1996, התקשרה המערערת, חברת ניצן ענבר ניהול פרויקטים (1992) בע"מ (להלן: "המערערת") בהסכם למתן שירותי יעוץ, תיאום, פיקוח וניהול פרוייקט לבניית מבנה משרדים עבור חברת החשמל (להלן: "הפרוייקט"). הועסקו בפרוייקט קבלני משנה רבים, ביניהם גם המשיבה, חירם גת חברה להנדסה ובניין בע"מ אשר שימשה כקבלן הראשי ומצויה כיום בהליכי פירוק (להלן: "המשיבה"). לקראת תום הפרוייקט, נתגלע סכסוך בין המערערת ובין חברת החשמל, באופן שהאחרונה סירבה לשלם למערערת את הסכום אשר מגיע לה לכאורה, תוך העלאת טענות רבות בדבר כשלים בבניית הפרוייקט ונזקים שנגרמו לחברת החשמל בגינם.

           הסכסוך האמור הוליד תביעה ותביעה שכנגד בין המערערת לבין חברת החשמל, במסגרתן ביקשה המערערת לצרף 17 גורמים נוספים אשר היו מעורבים בפרוייקט, באמצעות הליכי הודעת צד ג'. לגישת המערערת, הצירוף האמור מתבקש לאור האפשרות שאותם גורמים עשויים להימצא אחראיים, במידה כזו או אחרת, לכשלים ולנזקים הנטענים בפרוייקט.

           יצויין, כי בין מתן צו הכינוס המהווה את יריית הפתיחה להליכי הפירוק של המשיבה, ובין הגשת התביעות בין המערערת לבין חברת החשמל, חלפו מעל לשנתיים (מחודש פברואר 2004 עד חודש יולי 2006). יתרה מכך, הגשת הודעות צד ג' לגורמים הנוספים (ובהם החברה בפירוק) נעשתה למעלה משנה מיום הגשת התביעות (מחודש יולי 2006 ועד חודש אוקטובר 2007). הדברים יהיו רלוונטיים עת ייבחן מועד הגשת תביעת החוב בין המערערת למשיבה לאור הוראת ס' 71 (ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל") הקובע כי על נושה להגיש את תביעת חובו תוך שישה חודשים מיום מתן צו הכינוס.

           על כל פנים, בבואה של המערערת ליתן הודעת צד ג' למשיבה הנמצאת כאמור בעיצומם של הליכי פירוק, ניצבה המערערת מול מחסום בדמות הוראת סעיף 267 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: "פקודת החברות"), לפיו ניתן לפתוח בהליכים נגד חברה בפירוק רק ברשות בית המשפט, ועל פי תנאים שייקבע. משאלה היו פני הדברים, פנתה המערערת לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן רשות צירוף החברה שבפירוק להליך.

ההכרעה בבית המשפט קמא

3.        המערערת טענה בבית המשפט המחוזי, כי אין לראות בהליך נזיקין מרובה צדדים כבענייננו, הליך בר תביעה במסגרת הליכי הפירוק ועל כן ראוי להכשיר את מתן הודעת צד ג' בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט בסעיף 267 לפקודת החברות. צויין, כי ההליכים מורכבים מאוד מבחינה עובדתית. נוסף על כן, המערערת הגישה הודעת צד ג' נגד צדדים רבים נוספים, ויהיה זה מלאכותי אם רק עניינה של המשיבה לא יידון במסגרת הבירור של הליך הנזיקין.

           טענותיה של המשיבה, המתנגדת למתן רשות לפתוח בהליכים נגדה, נסמכו על שני טעמים. הטעם הראשון עניינו שקופת הפירוק ריקה, וכי קיים נושה מובטח אשר יש לזכותו שיעבוד בסכום גבוה בהרבה מהסכום הנתבע על ידי המערערת מהמשיבה. הטעם השני, והחשוב לענייננו, שהמערערת לא עמדה בסד הזמנים הקבוע בסעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל, הקובע כי על נושה להגיש את תביעת חובו תוך שישה חודשים מיום מתן צו הכינוס. על כן, טענה המשיבה, אין ביכולתה של המערערת להגיש כעת תביעת חוב, ומתן רשות ליתן הודעת צד ג' יש בה משום גושפנקא לקיומו של הליך סרק.

           בית המשפט המחוזי אישר למערערת הגשת הודעת צד ג' נגד המשיבה, תוך שקבע כי למשיבה "שמורה הזכות לבחור שלא להתגונן ושלא להשקיע כל משאבים במסגרת אותם הליכים אזרחיים". עוד קבע בית המשפט קמא כי המערערת תהא "חסומה ומנועה מהגשת תביעת חוב כלשהי נגד קופת הפירוק, יהיו תוצאותיו של ההליך האזרחי כאשר יהיו" (עמ' 7 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי). בית המשפט נימק את קביעתו בדבר התנאים האמורים בכך שכוונתה היחידה של המערערת בצירוף המשיבה להליך נוגעת אך לבירור חלוקת האחריות ולא לרצון להישפות מכספי קופת הפירוק. לאור זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי הפתרון אליו הגיע מאזן באופן ראוי בין רצונה של המערערת לבירור תביעתה ולקבלת יומה בבית המשפט, אל מול אינטרס ההגנה על הנושים כפי שהוא עולה מסעיף 71 (ב) לפקודת פשיטת הרגל. המערערת מסתייגת מהתנאים שנקבעו ומכאן ערעורה.

טענות הצדדים

4.        המערערת מלינה על קביעתו של בית המשפט קמא אשר החליט אפריורית, כי גם אם תזכה בהליך נגד המשיבה, לא תוכל לתבוע את קופת הפירוק. לטענתה, ההחלטה מעקרת ומייתרת את ההיתר להגיש הודעת צד ג'. המערערת חולקת על הקביעה לפיה צירוף המשיבה להליך דרוש רק לשם בירור אחריותה. לגישתה, אם יתברר שהמשיבה חבה לה כספים, הרי שיש לה זכות להיפרע ממנה (על פי סדר העדיפויות של דיני הפירוק). לדברי המערערת, אין זה נכון שהיא הסכימה לוותר על זכותה לפיצוי מהמשיבה. עוד נטען, כי הקביעה לפיה אין על המשיבה להגיש כתב הגנה, עומדת בסתירה לעצם הרשות ליתן הודעת צד ג', שכן בלא העמדת גירסה לעובדות לא יהיה ניתן לברר את שאלת חלוקת האחריות. בירור זה עשוי להביא, לתפיסת המערערת, למצב של "קיזוז חובות" אשר ייטיב עמה וזאת אף מבלי לתבוע את קופת הפירוק. המערערת הוסיפה כי אין לקבל את הטענה בדבר האיחור בהגשת תביעת החוב שכן ממילא מדובר בתביעה נזיקית אשר אינה ניתנת לתביעה במסגרת הליך הפירוק.

           לדעת המשיבה אין מקום לשנות את החלטת בית המשפט קמא. האיזון שביצע בית המשפט קמא הינו איזון ראוי והולם בין זכות הגישה של המערערת לערכאות ובין מצב קופת הפירוק והפגיעה בנושים האחרים של החברה. בנוסף, מאזן הנוחות השוקל את היעדר התועלת הצפויה למערערת - נוכח היותה של קופת הפירוק ריקה - למול הנזק לנושי המשיבה אשר תצטרך להוציא כספים לצורך התגוננות בתיק הנזיקין, נוטה לטובת המשיבה.

דיון והכרעה

5.        על מנת לתת מענה לשאלות העולות בערעור זה, נכון לסקור את דברי החקיקה הרלוונטיים לענייננו, היינו סעיף 267 לפקודת החברות וסעיף 71 (ב) לפקודת פשיטת הרגל. לאחר מכן יש לדון במערכת היחסים בין הסעיפים הנ"ל. דיון זה יסלול את השביל שבסופו יתברר האם צדק בית המשפט קמא בתנאים שקבע במסגרת הרשות למתן הודעת צד ג', אם לאו.

סעיף 267 לפקודת החברות

         סעיף 267 לפקודת החברות משמיענו כדלקמן: